רפואה והחוש השביעי

רפואה והחוש השביעי

ספרו הראשון "רפואה והחוש השביעי", שיצא לאור בהוצאת מודן, חשף את קהל הקוראים לשיטת אבחון וטיפול חדשנית שפיתח, שקבלה הכרה  על ידי  משרד הבריאות האיטלקי ונלמדת במסגרת סדנאות לרופאים, סיכולוגים ומטפלים, בישראל ובאירופה.

מבוא



האדם הוא חלק משלם הקרוי "יקום". הוא חש כי מחשבותיו ותחושותיו נפרדים הם מכל השאר, במעין אשליה אופטית של התודעה. אשליה זו היא בעצם כלא. משימתנו לשחרר את עצמנו מהכלא באמצעות הרחבת מעגל הידע וההבנה שלנו, עד שהוא יכלול את כל היצורים החיים ואת כל הטבע, על כל יפעתו.  אלברט איינשטיין



מזמן שהייתי ילד רציתי ללמוד רפואה. המסתורין של האורגניזם האנושי הקסים אותי ומשך אותי, ולטפל באנשים היה מה שרציתי לעשות. במשפחה שגדלתי בה נראה הרעיון ללמוד רפואה כמו חלום רחוק. כסף לא היה מצוי בשפע, וכילד אני זוכר הזדמנויות שבהן הצטופפה המשפחה המורחבת כולה סביב צלחת עדשים אחת.



אבל בשני דברים התברכה משפחתי מאוד: הרבה אהבה - ובזכות האהבה הזאת והתמיכה של כל המשפחה הגעתי בסופו של דבר להגשים את החלום וללמוד רפואה; והרבה רוחניות - שנשענה במידה רבה על המסורת הערבית, המשופעת בשדים וברוחות, באמונות בחיים רוחניים נצחיים וישויות שאינן בהכרח מגולמות בגוף פיזי. וגם אם נהגנו כילדים ללגלג על הסבתות ועל האמהות שהאמינו בדברים האלה, הרי בסופו של דבר גדלתי להיות אדם צעיר שהרוח היא בעיניו חלק בלתי מנותק מן החומר או הגוף.



וכך בשיעורי האנטומיה, כשעל שולחן הניתוחים מוטלת גופה, התקשיתי להינתק מן המסורת שבאתי ממנה. השאלות שהטרידו אותי מן הסתם מאז ומתמיד, והתחדדו עוד יותר דווקא לנוכח המפגש הזה עם הגוף המת היו: האם קיימת נשמה? ואם כן, לאן היא הולכת לאחר המוות?



עוד בהיותי סטודנט החלטתי לחפש את הרוחניות, שאינה קיימת כלל במדע המודרני. כך הגעתי להיפנוזה, והעיסוק בה אישר לי את מה שחשבתי: שהרפואה מתעלמת מדברים עמוקים וחשובים. אין שום הסבר רפואי מתקבל על הדעת, למשל, לכך שאפשר ליצור כווייה על גב ידו של אדם כאשר אומרים לו, תחת השפעה של היפנוזה, כי נוגעים בידו בסיגריה בוערת, ולמעשה כל מה שנגע בידו היה עיפרון.



אחרי שנוכחתי בתופעה כזאת במו עיניי שאלתי את עצמי אם אפשר לעשות גם את ההפך: אם אפשר ליצור תופעה כזאת באמצעות היפנוזה, האם אפשר גם לרפא, למשל, יבלת על גב היד באותה הדרך? התחלתי לנסות וקיבלתי תוצאות משכנעות.



יום אחד בא לראותי אדם צעיר שעל ידיו כמות עצומה של יבלות. כל הניסיונות להסירן בניתוח נכשלו. ניסיתי לרפא אותו בהיפנוזה, אבל הוא לא הופנט משום שהיה מתוח ומפוחד מאוד. לבסוף ביקשתי ממנו שיעצום את עיניו. כשהיה ערני לחלוטין, הנחתי את ידי מעל ידו, בלי לגעת בו, ואמרתי לו שהיבלות תיעלמנה בתוך עשרה ימים. שבועיים לאחר מכן פגשתי אותו במקרה. הוא סיפר לי, קורן מאושר, שהיבלות נעלמו כליל.



ברור היה לי שזוהי התופעה הקרויה "אפקט פְּלָסֶבֹּו", אבל לא הבנתי מהו בדיוק האפקט הזה. לא הצלחתי להבין מהו המנגנון המסוגל להתמיר את כוחה של המילה כך שתרפא נזק גופני או מחלה ויראלית כמו היבלות. אבל מאז המקרה הזה ריפאתי יבלות תוך שימוש במי ברז רגילים. בעיני החולה היו המים תרופה יעילה מאוד נגד מחלתו.



השאלות המשיכו להטריד את מנוחתי: אם אפשר לטפל כך ביבלות, האם אפשר לרפא ציסטה בשחלות או אפילו סרטן שד באמצעים דומים?



את עולם האנרגיות פגשתי לראשונה באמצעות הרדיאסטזיה – חישת אנרגיה על ידי מטוטלת. המטפל מחזיק מטוטלת, שואל שאלה ומחכה לתנודת המטוטלת בכיוון מסוים כתשובה לשאלתו. אבל עדיין לא השתכנעתי שהשימוש במטוטלת הוא אמצעי לחישת אותה אנרגיה מסתורית, משום שחסר היה לי בסיס תאורטי משכנע. ואולם כשהתלמיד מוכן - המורה מגיע. כשכבר הייתי רופא מן המניין, השתתפתי יום אחד בכנס לרפואה משלימה. אחד המרצים בכנס היה רפי רוזן, והוא דיבר על ביו-אנרגיה וטכניקה של קליטת אנרגיה באמצעות עפעוף. רוב חבריי לצוות התייחסו להרצאה בספקנות ובקלות ראש, אבל אני הרגשתי שיש כאן מפתח לעולם שהעסיק והטריד אותי כל כך כל השנים. ניגשתי אליו, והתברר לי שגם אני יכול להצטרף בקלות לקורס וללמוד אצלו את הטכניקה שהוא דיבר עליה.



פיתוח הקליטה העל-חושית באמצעות טכניקת העפעוף פתחה לפניי את השער לעולם חדש. החל להתפתח בי חוש נוסף. החוש השביעי. באמצעותו חרגתי מגבולות העולם הפיזי והגעתי לרמה שיש באפשרותי להבחין באנרגיה ולהבין אותה. נפתחו לפניי אופקים חדשים הן בלימודיי והן בעבודתי.



ההזדמנות הראשונה להיווכח ביכולתי החדשה נפלה לידיי בתקופת התמחותי בקרדיולוגיה. שם, בעולם של בדיקות ומכשירים, היו לי אינספור הזדמנויות לבחון אותה. באמצעות טכניקת חישת האנרגיה (עפעוף) יכולתי לקבוע אם המטופל סובל ממחלת לב עוד לפני שנבדק בדיקת מיפוי לב. אפילו יכולתי לנבא באיזה אזור בלב תתגלה הבעיה או איזה עורק הוצר. הבדיקות המקובלות איששו שוב ושוב את ממצאיי. זה קרה פעם, פעמיים, הרבה פעמים, ולמעשה כמעט תמיד. ההזדמנות להיווכח שהיכולת האנרגטית מאפשרת לי להבחין נכונה העניקה לי ביטחון רב ועודדה אותי לפתח ולהרחיב את יכולותיי לתחומים אחרים, שאינם קשורים לקרדיולוגיה דווקא. סקרנותי התעוררה, והחלטתי להרחיב את הידע שלי ברפואה הוליסטית וללמוד את העקרונות של הפילוסופיה הסינית והפילוסופיה היפנית וכן את הרפואה ההודית. כך נפתח לפניי העולם הקסום של תרבות המזרח.



בנקודה זו הבנתי שיש שתי גישות להבין את העולם ואת החיים, וכל אחת מהן מציעה מודל שונה להבנה ולהתמודדות: (א) המודל החומרי והמכני של המערב. (ב) המודל האנרגטי של המזרח.



באשר לעולם המערבי אפשר לומר שמאז ימי ניוטון ודקארט המודל החומרי-מכני הוא שמשמש בסיס למחקר המדעי. על פי מודל זה אנו חיים ביקום אובייקטיבי, שרק מה שאפשר לראות בעין הפיזית או למדוד נחשב אמיתי, שאפשר ללמוד כל דבר באמצעות חקר חלקיו, ולכל דבר סיבה ותוצאה. בעולם הזה המוח נלמד בנפרד מן הגוף ולכאורה נתפש כשולט עליו. גם הרפואה המערבית מבוססת על דגם זה: זהו דגם מדעי נוקשה שמבוסס על שיטתו הניסויית-אינדוקטיבית של גלילאו גלילאי ועל גישתו המתמטית-דדוקטיבית של דקארט. זוהי שיטה שאת התפתחותה התרבותית הכתיבה הלוגיקה היוונית-לטינית, שהיא ניסויית במהותה. זהו דגם, או פרדיגמה, שמבוסס על לימוד לוגי ישיר או עקיף של המציאות ושמכתיב שימוש בשפה שלא ייתכנו בה חוסר הבנה או דו-משמעות. כל התופעות בעולם הזה ניתנות למדידה ולשקלול מתמטיים או סטטיסטיים, שמתבססים על הנחות שהוכחו בסדרה של בדיקות וניסויים שאפשר לחזור עליהם ללא שינוי בתוצאות. על פי ניסויים אלו אפשר להתקדם ולקבוע סדרה של הכללות (כלומר חוקים), ולבסוף להתוות תאוריה שמסבירה מגוון תופעות הסבר הגיוני.



דגם זה, שעליו התבססה הרפואה המערבית, זכה כאמור להצלחה גדולה: כללי ההיגיינה הצליחו לעצור כמעט לחלוטין את תופעת המוות בגיל צעיר. המגפות הגדולות היו לנחלת העבר בזכות השימוש באנטיביוטיקה ובחיסונים. האינסולין העניק לחולי סוכרת את חייהם במתנה. טיפולים טרומבוליטיים (תכשירים שממיסים קרישי דם), צנתורים והרחבת עורקים בעזרת בלונים ותומכנים שיפרו את איכות חייהם של חולי הלב, וניתוחי מעקפים כליליים האריכו אותם. הכירורגיה הצליחה לתקן פגמים טבעיים שלא טופלו מעולם קודם לכן, ושיטות החייאה הפכו מקרים של כמעט מוות לאירועים טכניים פשוטים. השתלת איברים הפכה עניין שבשגרה והתפתחה להשתלת איברים מלאכותיים, שתפקודם טוב יותר אף מזה של איברים רגילים. ההנדסה הגנטית מאפשרת לנו לעצב את חוקי החיים ולשנותם בשירותן של מטרות רפואיות, תעשייתיות ואף לוחמניות. מיטב המוחות נלחמים במחלת הסרטן, וברור שהאיידס, האתגר הנוכחי, יובס במוקדם או במאוחר גם הוא.



מדוע אפוא, למרות הצלחות הרפואה הקונבנציונלית, אנחנו עדיין פונים לשיטות הריפוי האלטרנטיביות? העוסקים ברפואה הקונבנציונלית-מערבית למדו להסתיר את חסרונותיה: ריבוי הטכנולוגיה שהיא משתמשת בה הפך אותה בלתי אנושית. היא גורמת לכך שהרופא הולך ומתרחק מהחולה, מסתתר מאחורי מערכות של מכשירים מתוחכמים. מספר המחלות גדל והולך, והמערכת עסוקה בלחימה בתופעות, בסימפטומים, בלי לבחון את שורשי המחלה. הרפואה אינה מרפאת את המחלה עצמה, אלא רק את גילוייה. מתוך כך התפתחו מחלות כרוניות, שבגללן החולה מאבד את יכולת התפקוד שלו והופך נטל חברתי וכלכלי כבד.



הגישה הפרטנית של הרפואה, הבוחנת את גוף האדם באמצעות פירוקו לחלקים, מובילה רופאים להתמחויות ותת-התמחויות בתחומים צרים ביותר. הרופא לומד למקד את תשומת לבו באיברים הספציפיים שהוא מכיר, וכך הוא מתרחק עוד יותר מהחולה כישות פסיכו-רוחנית. לכן נוצרת התנגשות בין התודעה ובין האינסטינקטים הלא רצוניים. באותו האופן העולם נתפס כסדרה של אירועים ואובייקטים נפרדים: הסביבה הטבעית נראית כעשויה מספר גדול של מרכיבים שקבוצות שונות נהנות מהם. גישה זו הביאה, בסופו של דבר, לידי זיהום של האוויר, המים והמזון בחומרים כימיים ורדיואקטיביים, לזיהום הנפש באמצעות הפצת חצאי אמיתות ועודף מידע, ולזיהום רגשותינו באמצעות הבדידות והרס התא המשפחתי הבסיסי. הגישה הפרטנית, שהוחלה תחילה על האדם ואחר כך על החברה כולה, חילקה את הגזע האנושי לאומות, לעמים, לגזעים, לדתות ולקבוצות פוליטיות. כל הקבוצות הללו מאמינות בלב שלם שאכן הן נפרדות מאחרות. באמונה זו אפשר לראות את הסיבה העיקרית למשברים הפוליטיים, החברתיים והאקולוגיים שפוקדים את העולם כיום.



הגישה ההפוכה לזו שהוצגה כאן נובעת מתוך הפרדיגמה של האנרגיה, שעליה מתבססים כל תחומי החיים בחברה המזרחית העתיקה. סין היא דוגמה מצוינת לכך, משום שבאלפי שנות ההיסטוריה שלה היא פיתחה תרבות ששואפת לתחכום וליצרנות מרביים שמבוססים על אנרגיה. בסין כל מדע או עבודה רוחנית אינם אלא ביטוי של האנרגיה הזאת.



למה אנו מתכוונים כשאנחנו אומרים "פרדיגמה של אנרגיה"? הכוונה לכל גישה מדעית שמבוססת על מושג האנרגיה, וממנה נובעים כל הנחות היסוד, התאוריות, החוקים והתפיסות. מודל כזה הוא יצירתי ואובייקטיבי בעת ובעונה אחת.



מהי האנרגיה? על פי התפיסה הסינית האנרגיה הקוסמית מוגדרת כך: כוח, אמיתי או פוטנציאלי, שפועל כאמצעי שינוי בעולם, שכל הדברים והאירועים בו קשורים הדדית. היקום נתפס כמציאות אחת, בלתי ניתנת לחלוקה, שנמצאת בתנועה מתמדת, חיה, אורגנית, חומרית ורוחנית בו-זמנית.



המודל האנרגטי נחקר והתקבל במגוון תחומים בתרבות המערבית - בתחום הרפואה וגם בפיזיקה. פרדיגמת האנרגיה הופיעה בשלבים שונים במהלך התפתחות הרפואה המערבית, החל במיסמר, דרך וילהלם רייך ואלכסנדר לוון, וכלה בפרויד וביונג. חשיבות מיוחדת נודעת, כמו שעוד נראה, ליצירת המופת הניסויית, הקלינית והתאורטית, של רייך, לאור העובדה שבעבודתו הגיע למסקנה - גם אם לא שלמה - שזהה לתפיסה הסינית. העובדה שאת עיקרי הפרדיגמה של האנרגיה איששו והבינו בתרבויות רבות בתקופות שונות היא האישור הסופי שהאנרגיה היא אובייקטיבית.



מודל האנרגיה מציג התייחסות הוליסטית למטופל. החולה נתפש כאדם שלם, ולא רק כאוסף של סימפטומים או כנושא מחלה. גישה זו מביאה בחשבון את מצבו הכללי, האנרגטי, הפסיכולוגי, הפסיכו-חברתי והסוציו-אקונומי של המטופל, נוסף על הבחינה של סביבתו ותזונתו.



מודל האנרגיה ההוליסטי זוכה בימינו לתשומת לב גוברת והולכת, באמצעות מחקר או יישום מעשי של עקרונותיו, לפחות כשיטה שאפשר להציבה מול הגישה המכנית לשיטות הערכה. המטרה היא, בסופו של דבר, למזג בין שתי הגישות לטובת הפרט, הסביבה, החברה והעולם ולשפר את איכות החיים.



כשהתחלתי להשתמש בחוש השביעי כשיטה לקליטת אנרגיה, התברר לי שביכולתי לאבחן חוסר איזון אנרגטי שנובע ממחלה או ממכאוב, גופני או נפשי. איזונו מחדש של המצב האנרגטי העלים את המחלה הפיזית כמעט מיד, אבל היא שבה והופיעה לאחר פרק זמן מסוים. יום אחד, כשטיפלתי באישה שסבלה מכאבי בטן קשים, חוזרים ונשנים זה שלוש שנים, החלה המטופלת להגיב רגשית. היא פרצה בצחוק גדול ללא כל סיבה נראית לעין, וכל גופה נתקף רעד. בסיומו של הטיפול נעלמו כאביה, והיא הבריאה לחלוטין.



בהמשך נתקלתי בתגובות דומות אצל מטופלים אחרים, אבל לא הצלחתי להבין מה קרה להם ומדוע קרה הדבר רק למקצתם. עם זאת, רוב האנשים שחוו תגובה כזאת נרפאו לחלוטין לאחר פגישה אחת. הבחנתי שהחוויה הרגשית שהתפרצה בזמן הטיפול הזכירה במהותה משבר רגשי ישן. בשלב זה הבנתי את חשיבותו של ממד נוסף שקשור לאדם כישות - הרגשות.



מכאן פיתחתי שיטות חדשות לאבחון ולטיפול: שיטת האבחון נקראת "רגרסיה אנרגטית". באמצעות שיטה זו אפשר לא רק לאבחן את המשבר המסוים האחראי להופעת המחלה המסוימת באיבר נתון, אלא גם לקבוע את השנה ואת החודש שהתרחש בהם. השיטה אפשרה לי לקבוע את הקשר העל-זמני בין המשבר הנפשי ובין המחלה הגופנית.



לשיטת הטיפול קראתי "שטיפה אנרגטית". בשיטה זו אני מעביר למטופל כמות גדולה של אנרגיה באמצעות כפות ידיי, שאותן אני מעביר מעל לכל גופו עד שמתחילים להופיע אותות גופניים כגון רעד, עוויתות, צמרמורת ולעתים גם התפרצות רגשית שמתבטאת בצעקות, בבכי, בצחוק ועוד. בדרך זו אפשר לטהר את הרגשות הקיצוניים שלא עובדו כיאות ברמת הרוח (הלא-מודע) ומתבטאים עתה כ"פיצוץ" רגשי.



עם הזמן התוודעתי יותר גם אל המישור הקרוי "הגוף האנרגטי", ודרכו התבהר לי ההיבט הרוחני. עתה יכולתי להבין טוב יותר את ההבדלים בין נפש לנשמה, ובינה ובין הרוח האוניברסלית (אלוהים).



באמצעות ספר זה התאפשר לי למזג בין כמה היבטים בחיינו - ההיבט הפסיכולוגי והגוף הפיזי – באמצעות ההיבט האנרגטי-רוחני. אז צצו שאלות חדשות על טיב האנרגיה הזאת: מניין באה, אילו זיכרונות יש לה, כיצד היא קשורה לגוף הפיזי ואיך היא משפיעה עליו? מניין באה הנשמה ולאן היא הולכת לאחר המוות? מהו הקשר בין הרוח האנושית לרוח האוניברסלית (אלוהים), ומה ההבדל ביניהם?



כדי למצוא תשובות לשאלות אלו ולרבות אחרות, התחלתי ללמוד את ההיבט המדעי של האנרגיה הקוסמית ומאפייניה על פי תיאורו של וילהלם רייך, והוספתי מניסיוני הקליני, תוך שימוש בחוש השביעי כאמצעי להעמיק את הבנת המהות האמיתית של הקיום האנושי.



במהלך עיסוקי בתחום זה נראה לי חשוב ביותר להבין את מעבר האנרגיה דרך החומר, את הדרך שהאנרגיה הופכת לחומר ולהפך. לשם כך החלטתי לחקור את תחום הפיזיקה הקוונטית, כדי להבין את מקור האטום וחלקיקיו. בעודי מעשיר את הידע שלי בתחום, מצאתי את עצמי מעורב בגילוי חשוב, לדעתי, שמתאר את המבנה האנרגטי הפנימי של הקווארק (החלקיק התת-אטומי שממנו עשויים הפרוטונים והנויטרונים), שלא היה ידוע עד כה. המבנה מסביר את האופן ששלושה קווארקים מתחברים, אך גם מתאר את הקשר הקיים בין הפרוטון לנויטרון באופן שמסביר בפשטות את מקורם של הכוח הגרעיני, הכוח המגנטי והקוטביות.



בהמשך הדברים אתאר כאן מודל אנרגיה דינמי ותפקודי, פשוט יחסית, שמסביר חוקים אוניברסליים שחלים על חיינו ברמה הפיזית, המנטלית והרוחנית. אחד החוקים הללו הוא חוק הקוטביות, שמווסת את התנועה האנרגטית שמנהלת את עולמנו.



תכולת האנרגיה של הקטבים, המצויים בחזה ובבטן התחתונה, חשובה מאוד וקובעת את רמת החיוניות הכללית של האדם. הקטבים הם מעין "גנרטור", שבאמצעות המרידיאנים, שהם מעין קווי כוח שמחברים בין שני הקטבים, מספקים את הכוח המניע לתנועת אנרגיית החיים בכל הגוף



מתוך עבודתי כקרדיולוג אני מודע היטב לארבעת השלבים של מעגל פעימת הלב, ואולם בהתבסס על מחקריי באנרגיה ועל ניסיונותיי להבין את המשמעות הכוללת, השלמה יותר, של התופעות, הגעתי למסקנה שכדי להבין את החוק האוניברסלי השולט ביקום, די לנו לחקור חלק קטן ממנו. הלב הוא בעצם יקום קטן, שמשקף בדיוק את היקום כולו בתחום הפעילות הקוטבית. נקודת מבט זו פתחה לפניי גישה חדשה לשמירה על הבריאות, אך בעיקר סיפקה לי הבנה חדשה בדבר התפתחותן של מחלות.



כדי להמחיש זאת, נסו לדמיין שכדור הארץ מפסיק להסתובב על צירו וסביב השמש. החיים על פני הכוכב יחוסלו. צדו של הכוכב הפונה אל השמש יתחמם מדי ויתייבש, ובצד השני ישרור לילה נצחי וקור שיקפיא כל צורת חיים שמוכרת לנו. באותו האופן גם החיים אינם מזוהים עם מצב אחד של מחזור הלב. עצירת סיבוב כדור הארץ תהיה בדיוק כמו דום לב. כדי שהחיים יוכלו להימשך, הם חייבים לזרום ממצב למצב, בארבעה שלבים, שהם ארבעת שלבי החיים: גירוי, התרחבות, התכווצות והרפיה. עצירה חלקית באחד השלבים הללו תתבטא במחלה, ואילו עצירה מוחלטת פירושה מוות.



מודל זה, של ארבעת שלבי החיים, עזר לי להבין את מערכת היחסים בין הנפש לגוף. לדוגמה, עלייה ברמת המתח הנפשי החיובי בשל מבט אוהב שנשלח אלינו תגביר את קצב פעימות הלב, בעוד עצב עמוק בגלל אובדן אדם יקר ייצור בו מועקה.



תופעות אלה התבהרו לי עוד יותר כשהבנתי שהמוח האנושי עובד בשיטה דומה לזו של מכשיר הטלוויזיה - כמפענח גלים. הגלים האלקטרומגנטיים הנקלטים בגוף האנרגטי, שהוא הנשמה, נמסרים למוח, והוא מפענח אותם והופך אותם לרעיונות, לזיכרונות ולדמיון. לחלופין, האנרגיה הדרושה לביטוי של רגשות נשאבת, כמו שנראה, מהאיבר הקשור לרגש, אבל המעבר מתבצע תמיד דרך המוח.



תשומת לב מיוחדת ניתנה לרגשות שליליים וחיוביים, לביטוי הטבעי שלהם ולנזק שעלול להיווצר כשביטוי כזה נבלם. מחלות רבות נמצאו קשורות למתח או לרגשות חזקים במיוחד, ואילו במקרים אחרים נמצא שירידה ברמת האנרגיה היא קרקע פורייה להתנוונות התאים ולהתפתחות מחלות ממאירות כגון סרטן.



השימוש בקליטת האנרגיה באמצעות עפעוף (החוש השביעי), ובעיקר פיתוח טכניקת הרגרסיה האנרגטית, מאפשרים כמעט תמיד ליצור קשר על-זמני בין המשבר הפסיכולוגי, החסימה האנרגטית, התממשות הסימפטומים הנובעים מחוסר האיזון התפקודי ותופעת המחלה האורגנית כולה. ואולם ריפוי החולה אין פירושו רק יישום טכניקות מגוונות. התהליך כולו יהיה חסר טעם אם לא תהיה בו סבלנות ואהבה לזולת ולעולם מסביב. בעיניי הריפוי מבוסס בעיקרו על אלה, ולא על ביצוע טכניקות נטולות נשמה.