שיטת הטיפול

 תהליך הטיפול מתחיל באינטראקציה בין הרופא למטופל, וזה תהליך פעיל משני הצדדים.

ברפואה  הקונבנציונלית תהליך אינטראקציה זה נקרא "טיפול". חולה שסובל למשל מתסמונת תעוקתית (אנגינה), כתוצאה מהיצרות בעורקים כליליים, מטופל ע"י תרופות אנטיאנגינוטיות, הכאבים בחזה יכולים לפחות או להעלם; אך אין בתהליך זה ריפוי למחלתו של החולה. המחלה עלולה לצוץ מחדש בצורת אנגינה מחודשת או אפילו התקף לב. בשלב זה החולה מתאשפז ועובר צינתור לב שמדגים חסימות בכלי הדם הכליליים ומחליטים לבצע הרחבת החסימות ע"י בלוקים או לשלוח  החולה לניתוח מעקפים. החולה חש בטוב אך אחוז לא מבוטל מחולים אלה יסבול שוב מכאבים בחזה שיצטרך לעבור שוב צינתור לב ובלוקים חוזרים ואפילו ניתוחים חוזרים, חלקם לוקים בהתקף לב או מחלה כלילית סופנית שלא מתאימה יותר להתערבות נוספת.

ברור לנו למרות כל הקידמה  הטכנולוגית וההתפתחות הפרמקולוגית שאנחנו רצים אחרי הסימפטומים בתקווה לשפר איכות חיים, ואפילו אורח חיים. אך עודנו רחוקים מלהגיד שאנחנו מרפאים את המחלה הכלילית. העובדה שלא נוגעים בשורש הבעיה יהיה קשה מאוד למנוע את המחלה ועוד יותר קשה לרפא מחלה שכבר נתנה את אותותיה בגוף הפיזי.

עובדה זו דחפה אותי לחפש את שורשי המחלה הטמונים בנפשו של אדם.

תוך סבלנות ואהבה למדתי להקשיב לחולים ולשוחח איתם לא רק על מחלתם אלא גם על קשיי  החיים. תוך התבוננות והתמדה למדתי הקשר הקיים בין הנפש לגוף, המשבר הנפשי למחלה הגופנית. הטכניקה של הקליטה העל חושית בעזרת החוש השביעי הרשתה לי להבין הקשר בין המשבר הנפשי לשינוי באנרגיית החיים, השינוי בנשמה. במהלך השנים פיתחתי גישת טיפול שונה ושיטה טיפולית חדשה שמרשה לי לראות את החולה כמהות העשויה משלושה חלקים בלתי נפרדים: נשמה, נפש וגוף.

תהליך הריפוי לוקח בחשבון את שלושת המרכיבים האלו, לכן התהליך האבחנתי הראשוני מתבסס במידה ניכרת על המישור הנפשי אנרגטי, כאשר תהליך האבחנה למחלה הפיזית הוא משני ואחרון.