מנגנון מחלות באיברים: תיאוריה חדשה המחברת בין תגובה לדחק וסוג המחלה

מנגנון מחלות באיברים: תיאוריה חדשה המחברת בין תגובה לדחק וסוג המחלה

הבנת מנגנונים ביולוגיים בסיסיים ברמת התא, הרקמה והאיבר מספקת בסיס לגיבוש תיאוריות חדשות של היווצרות מחלות. מאמר זה מציג תיאוריה חדשה של רמת דחק בגוף וסוג מחלה באותו האיבר תוך התייחסות לארבעת שלבי החיים (כלומר עירור, התרחבות, התכווצות והרפיה). עצמת הדחק נקבעת על ידי האיזון בין עצמת הגירוי לבין היכולת הסובייקטיבית להתמודד עמו. בדחק חריף, עצמת הדחק קשורה לאחת מארבעת דרגות הפחד (כלומר חרדה, פחד, פאניקה ואימה), הקשורות לארבעת שלבי החיים. כאשר משבר טראומטי אינו פתור, הדחק הופך להיות כרוני. במקרים כאלה, דפוסי התגובה יהיו תואמים לארבעת השלבים של תגובה לדחק כרוני (כלומר, אזעקה, התנגדות, הסתגלות ותשישות), ואף עלולים להפוך למזיקים. ארבעת שלבי התגובות, הן החריפות והן הכרוניות קשורות לארבעת שלבי החיים; חסימתן גורמת למחלות. סוג המחלה באיבר נקבע לפי שלב החסימה. הצד הימני או השמאלי של הגוף, המרידיאן או האיבר תלוי במעורבות של זכר-נקבה, כאשר הצד הימני והשמאלי קשורים למשברים מול גברים ומול נשים, בהתאמה. רקמת שכבת ​​הנבט (עוברית) הנגזרת / נפגעת תלויה בשלוש תפיסות טראומה אפשריות: 1) כאשר האיום נחווה כהישרדותי, הפגיעה תופיע בשכבת האנדודרם; 2) אם יש תחושה של העדר תמיכה, הפגיעה תופיע בשכבת המזודרם; ו 3) כאשר יש תחושה של פרידה, הפגיעה תופיע בשכבת האקטודרם. תאוריה חדשה זו מייצגת את הבסיס החדש לזיהוי מחלות ויכולה לסייע במחקר לזיהוי יעדי טיפול חדשניים, לפיתוח אסטרטגיות חדשניות למניעה, אבחון וטיפול במחלות.